איך פורטלנד טרייל בלייזרס הופכים את הסדרה למעניינת?

פורטלנד טרייל בלייזרס יכולים להפוך את הסדרה הזו למעניינת, ואת האמת, יש להם את כל הידע הדרוש לזה ממשחקים קודמים. רק להרים את הטלפון לריברס וד'אנטוני, או לקרוא את הטור הבא

לפני שאתם קוראים את הטור הבא, אנא קראו את הסיקור של דובי מהמשחק הראשון. זה יכול להכניס קצת פרופורציות למה שאני אומר, לטוב ולרע. תוכלו לחזור ישר לכאן ולהבין את התחושות שאני כותב עליהן, ולמעשה, גם את המסקנות הדי-ברורות מאליהן שאני כותב כאן, שטרי סטוטס עוד לא השכיל לבצע.

המפתח הראשון: להכניס את קרי לבעיית עבירות

ראינו את זה כמעט בכל המשחקים של הקליפרס ובחלק מהמשחקים של יוסטון. כשקרי לא משחק – העוקץ מהמשחק של הווריורס כמעט יוצא לחלוטין, במיוחד כשדוראנט לא על המגרש. ויותר מזה, גם כשהוא על המגרש, סלי ה-2 נקודות שלו פחות קטלניים מהשלשות שמוציאות את הרוח מהמפרשים. כשסי ג'יי מקולום נלחם על כל קליעה מה-Elbow, קאנטר לא אוכל מזון אבל שואב את הריבאונדים ואפילו רודני הוד במשחק יחסית טוב, אין סיבה שהבלייזרס לא יתחרו – גם ברבע האחרון. מה שעשה את ההבדל הן הדקות של קרי; זה היה על הגבול הדק שבין אומנות לעצבים לא הגיוניים. קרי מסיים את המשחק עם 60% ל-3 ב-35 דקות שנראות כמעט ללא מאמץ. קשה לגרום לו להתעייף, כי דריימונד מוביל כדור חלק גדול מהזמן; קליי הוא זה שרץ על חסימות ושומר על הגארד\סמול פורוורד המוביל של היריבה; רק נשאר לנסות לשחק עליו ולהוציא אותו בעבירות.

המפתח השני: לא ללכת 'מתחת' בחסימה

כמה וכמה פעמים שראיתי במהלך המשחק שפורטלנד (מעייפות, עצלנות או הנחיות לא נכונות) יורדים מתחת לחסימה או לא יוצאים בכלל לקרי, אפשר לראות בסרטון שאני מצרף כאן. תראו את ההאנד-אוף של קליי תומפסון ברגע שקרי יוצא מהחוץ. או זאק קולינס, שנשאר על העונשין כשקרי מבקש חסימה. אז אולי שמרת על הצבע, אבל קיבלת שלשה על הראש מהקלעי הטוב ביותר בכל הזמנים. לא עדיף שיהיו רק 2 במקום 3 יחסית בטוחות?

עוד משהו שראיתי הוא שהם לא היו מספיק אינטנסיביים עם קווין קוק. איך זה יכול להיות שב-13 דקות שקרי יורד לנוח קוק קולע 2 שלשות? אני נמנע מלהגיד מביך, אבל נראה שטרי סטוטס לא עשה את ההכנה ההגנתית הראוייה לווריורס. מה שבטוח הוא שקר מקדים אותו בכמה צעדים, גם ברעננות וגם במוח. במקום פורטלנד, אני משקיע זמן בלהחריב את המשחק של הווריורס ולתסכל אותם, כמו שהרוקטס עשו ופשוט שעממו את הכדורסל. רבע אחד כזה צריך לעשות להם בלאגן בתוכנית המשחק.

המפתח השלישי: פורטלנד חייבים לשמור על סקור נמוך

בסקור גבוה אין להם סיכוי מול הווריורס. הלוחמים יוזים משחק מהיר ושוטף. במהלך 5 השנים האחרונות דוחפים את הכדור קדימה (בזכות דריימונד) ובסופו של דבר, ככה הם מכניסים את קליי תומפסון למשחק, כמו שכתבתי בטור הקרב האמיתי הוא בין סי ג'יי מקולום לקליי תומפסון בכלל. אם הסקור יהיה גבוה וההתקפה של גולדן סטייט תהיה שוטפת, קליי יפרח. מקולום פורח בסיטואציה ההפוכה. אפשר לראות את זה באופן ישיר מהמשחקים נגד יוסטון והקליפרס. כשדוראנט לא בתמונה, הם חייבים לכפות קצב משחק נמוך. במשחקים מתחת ל-110 נקודות בפלייאוף הנוכחי (כולם מול יוסטון), אלה הנתונים של תומפסון:

11 נקודות ו-7 ריבאונדים ב-36 דקות. הווריורס הפסידו 112-108 לרוקטס.

27 נקודות ב-55% מהשדה. קווין דוראנט שיחק "רק" 32 דקות. הווריורס מנצחים 104-99 את יוסטון.

13 נקודות ב-38.5% מהשדה, 41 דקות. הווריורס מנצחים את הרוקטס 104-100.

אמנם הווריורס היו יותר טובים משמעותית בסדרה מיוסטון בזכות דוראנט, קרי וחבריהם – אבל קליי תומפסון הוא 'תוכנית הגיבוי' של הלוחמים במקרה ודוראנט נפצע, מה שקרה הרגע. ללא קאזינס בתקופה הקרובה, קליי הוא התוכנית היחידה של הווריורס. פורטלנד חייבים לתת על זה את הדגש.

המפתח הרביעי: שיתוף שחקני המשנה

עם כל הכבוד ללילארד וסי ג'יי מקולום, הם לא יכולים לסחוב את הקבוצה משחק שלם. למרות שהוא לא יוצר ברמה הגבוהה ביותר, אוון טרנר יכול לספק כמה חדירות במשחק כדי לתת להם אוויר. הוא יכול למשך כמה דקות להפעיל את מו הארקלס, שמתברר כאס בפלייאוף הנוכחי, או את זאק קולינס שנותן אחלה של פלייאוף בגיל 21, או אפילו את קאנטר. כשללילארד ומקולום יהיה יותר אוויר, הם יוכלו לחתוך את ההגנה של הווריורס וגם הזריקות שלא נכנסו הלילה, ייכנסו. מי שעשה עבודה טובה יחסית על קרי היום היה רודני הוד. במידה והם יצליחו להכניס את שחקני-המשנה יותר טוב למשחק וימנעו משחקני הליבה לרדוף אחרי החסימות לקליי, הם יהיו בפוזיציה טובה יותר משמעותית, בטוח יותר טובה מ-112-94.